אז מה היה לנו?

כבר שלושה חודשים שאני מגדלת ומטפחת את הבייבי שלי והגיע הזמן לחלוק אותו עם העולם.
אחרי שהגנתי עליו בקנאות ולמדתי שאני חושפת פה את כל כולי התחלתי גם להבין את רמת המחויבות שלי אליו.
כמה אני כועסת על עצמי אם אני לא עומדת בדד ליין או יעדים שונים, כמה אני אוהבת להתלבש יפה ולהתאפר לימים של צילומים, כמה אני אוהבת לעבור על התמונות אחרי, כמה קשה לבחור מבין המוצלחות כשיש הרבה (וזו ההדזמנות להגיד תודה עצומה לשני שהיא החברה הכי טובה ותומכת שיכולה להיות ועל הדרך נהפכת לצלמת חובבנית-מקצועית) והכי אני אוהבת - לתרץ לעצמי שאני קונה דברים חדשים כי זה יראה ממש טוב בבלוג!
עדיין קשה לי לדבר על זה, להודות בקול שיש לי בלוג וזה כי אני מציבה לעצמי רף גבוה ומתאכזבת מעצמי מאוד מהר.
אבל זו הפינה שלי, זה חוף המבטחים שלי... לכאן אני באה כדי להימלט לפעמים מחיי היום-יום שלי, כאן אני הכי משוחררת, פה אני פורקת קיטור ונותנת לאצבעות שלי להוביל.
לא הייתי מוותרת על זה בשביל שום הון שבעולם ובטוח שלא הייתי עושה דברים אחרת.
עד עכשיו התהליך הזה היה בעיקר מהנה בשבילי ואני ללא ספק אמא גאה!
שיהיה לכולנו סופ"ש קסום ומלא קרני שמש,
נוי :)

מצרפת כמה תמונות לפוסטים האהובים עליי

גיחה לפריז האהובה

למי שמתגעגע לחורף

את הפוסט שכולו השראה מגלידה ראיתם?

לזרוק קונפטי זה האירובי שלי